נחמד לספר על נישואין ועל חיים משותפים שהולכים ונרקמים. פחות נחמד לדון על נושאים שקשורים לשלב של פרידה וגירושין. ואם בני הזוג חיו במשותף תקופה ממושכת, והם טוו פרקים משמעותיים זה לצד זה הפרידה משמעותית וכואבת פי כמה. תמיד היא תהיה כרוכה באי נעימויות וגם ברגשות משמעותיים בקרב שני בני הזוג. ואם יש ילדים? כאן הסיפור הופך להיות משמעותי ומורכב פי כמה. כי שני בני הזוג הם הורים לילדים והם יישארו לנצח שותפים בהורות הזו.
להתמודד בכבוד עם תפקיד ההורות
אין ספק שכל מי שהוא הורה חייב לכבד את התפקיד המשמעותי הזה, ולשאת בכתר בכבוד בכל מצב וסיטואציה. גם אם בני הזוג מתגרשים אין זה פותר אף אחד מהם מהאחריות ביחס לילדים המשותפים, והם נותרים ההורים שלהם לעולם ועד. בשלב זה יש מספר אופציות ודרכים שניתן לפעול בהם כדי לשמור על הילדים, על נפשם ועל עתידם, ולרפד להם את הדרך חרף המצב הרגיש בו הם מצויים. הפתרון הטוב ביותר ביחס לגידול הילדים מוכר בשם משמורת משותפת.
שיתוף פעולה בגידול הילדים
אכן אין ספק כי משומרת משותפת דורשת הרבה רצון טוב ונכונות משני ההורים גם יחד. אבל במבחן המציאות זו המשמורת הטובה והמועילה ביותר הן לילדים והן להורים. כי הילדים ממשיכים לפגוש את שני ההורים במידה שווה. וכל אחד מהם אכפתי ומעורב בגידול הילדים. מה שמאפשר לילד לקבל חום ואהבה משני ההורים גם יחד למרות הפרידה בינם. נכון, משמורת משותפת דורשת התנהלות בוגרת ומערכת תקינה בין שני ההורים על מנת לנהל יחד את ההורות ולהוות צד אחד בחינוך הילד ובגידולו. כי ילד זקוק לאב ולאם שמתווים את דרכו.
